דפים

יום שני, 12 בנובמבר 2012

מלאווי חלק ב'

מבלנטייר נסעתי לגיחה קצרה לאגם מלאווי,לקייפ מקליר (cape maclear). בעיקר כי חשבתי שזה יהיה מקום נחמד לעצור לתכנן מה הלאה. ביום הראשון שם, קמתי בבוקר ועננים כיסו את השמיים. האגם היה אפור. נשים ניקו כלים וכביסה במים והכפר נראה יבש ועני, ובו זמנית תיירותי מדי, מעיק, ברחוב המרכזי שלאורך החוף. בכפר עצמו, השדות מחכים לעונה הגשומה, אבל הגשם עוד לא התחיל לרדת - ומופרך ככל שזה נשמע - אף אחד לא משקה את השדות, 200 מטר מהאגם, במקום שתיירים וסביר שגם ארגוני סיוע למיניהם מגיעים אליו כל הזמן. האמת, לא הבנתי מה הסיפור שכולם עושים מאגם מלאווי.

בערב הלכתי מהחדר שלי להוריד כביסה מהחבל ופתאום צצים מולי מהחשיכה שני פרצופים. מוכרים לי מאיפושהו. כמה שניות של שקט, אני בוהה בהם והם בוהים בי עד שנופל האסימון. שני חברים יקרים שמזמן מזמן לא פגשתי. קטע. למחרת השמש זרחה והאגם הקריר נצנץ בשמש וואחרי יום שלם בשמש, מהמים לבר של האכסניה ובחזרה, נראה לי שהבנתי מה הסיפור שכולם עושים מהאגם.

צלויה ומרוצה, נסעתי לשמורה למחרת בבוקר. "השמורה" היא שמורת יער (להבדיל מפארק לאומי) במרכז מלאווי, שמורה ממשלתית אבל מנוהלת על ידי ארגון שעוסק בעיקר בהגנה על הפילים בשמורה. נשארתי שם שבועיים. גרתי בבקתת בוץ קטנה משלי עם עוד מתנדבת שוויצרית משוגעת ומתנדב אנגלי (שפוי, למרבה ההפתעה). חוץ מאיתנו גרה שם גם המנהלת, אירית מגניבה במיוחד (מן הסתם, יש לה מבטא אירי והיא מנהלת שמורה במלאווי. קשה לפספס), וצוות של "סיירים" מקומיים, בחורים חמודים לאללה, שמתפקדים כפקחים שמסתובבים רגלית בשמורה.

הרעיון היה שחוץ מהעבודה היומיומית במחנה, אני אסקור קצת את האזור ואחפש זוחלים וחרקים בפרט, וכל מה שאני יכולה לזהות בכלל. אז שיחקתי קצת בחוקרת-טבע, אבל מהר מאד הבנתי שאין לי אף מגדיר נורמלי לעבוד איתו וזה לא ממש אפשרי לזהות מינים שאני לא מכירה ככה. אז פשוט יצאתי כל יומיים בערך לכמה שעות בבוקר עם אחד הסיירים וצילמתי המון חיות, בעיקר המון לטאות ופרפרים, במטרה שהן ישלחו לאיזה חוקר גרמני לזיהוי. אחלה עבודה.

מדי פעם הצטרפתי למרדפי פילים סוערים ולביקורים בכפרים באזור. זו הזדמנות טובה לא להגיע למקומות כאלה כתיירת, כי כולם מכירים את לין, המנהלת (ואת הג'יפ שלה) ומתייחסים אליה כמקומית. מזונגו (לבנה), אבל מקומית.

יש קשר הדוק בין השמורה לכפרים - קודם כל, בגלל הפילים. הם יוצאים מדי פעם משטח השמורה - שהיא למעשה שתי שמורות שהפילים נעים ביניהן - ועוברים בכפרים. אוכלים את הגידולים של המקומיים, בעיקר תירס ומנגו, ולפני שנה מישהו נהרג - נמחץ למוות - על ידי אחד הפילים. הפילים פה נוטים להיות אגרסיביים, אחרי שנים של ציד אינטנסיבי, וכשהם מפחדים ורואים בן אדם - הם יתקפו אותו (ולכן, לא כדאי לצוץ פתאום מול עדר של פילים שכבר שעתיים בורח מצוות של סיירים שמנסה בעזרת יריות באוויר להבריח אותו בחזרה לשמורה. אבל זאת חוויה מעניינת!). חוץ מזה, היער שימש את המקומיים במשך שנים לדיג, לכריתת עצים ובמבוק, לציד ולייצור פחמים. היום הם יכולים לקנות אישורים מהמשרד הממשלתי בעיר הקרובה לדיג ולכריתת במבוק, וזהו. כמובן שהרבה מהם עושים את זה באופן לא חוקי. הבעיה היא שיש לשמורה אינטרס להיות בקשר טוב עם הכפרים השכנים. קל יותר לעבוד איתם כשהם משתפים פעולה. למשל, האכיפה הרבה יותר אפקטיבית כשהצ'יף מוכן להעניש בעצמו את הציידים. בינתיים נראה שאחרי שנתיים של עבודה קשה - לין סיפרה שכשהיא רק הגיעה אף אחד בכפר לא היה מוכן לדבר איתה - זה עובד להם. היום כשעוברים בכפר כולם עוצרים לנופף לשלום וכל הילדים רצים לג'יפ וצועקים "ליני ליני".


שקעתי שם לשגרה נחמדה - לגוון קצת מהאין-שגרה של הטיול. המחנה פשוט אבל חמוד ונעים, הכל בנוי מבוץ, קש ועץ ויש כל מיני מטלות יומיומיות של מקום שאין בו (כמעט) חשמל ומים זורמים שיוצרות שגרה נעימה למדי. לבשל על מדורה, להבריח את הקופים, להשקות את הגינה, לשטוף כלים בגיגית. אפיתי שם לחם מעולה בתנור אבן וטיגנתי קציצות-שעועית לא רעות בכלל, כי אני חייבת להתחכם כמובן. והחום משרה עצלות כזאת שמכריחה אותך, כל יום אחרי ארוחת צהריים, להתעלף בחדר על מחצלת הקש שפרושה על הרצפה, כי חם מדי על המיטה. היה לי כיף. ביום האחרון שלי שם לין ארגנה יום כיף לכל הסיירים, לרגל זה שהם סיימו להקים גדר חשמלית חדשה סביב השמורה. נסענו כולם בג'יפ לסנגה ביי, על האגם. קודם כל כולם השתכרו, כמובן, ואז שכרנו סירה שתקח אותנו לאי קטן באגם. לרובם זאת היתה הפעם הראשונה בסירה, לחלקם פעם ראשונה באגם בכלל. הם צרחו והשתוללו כמו ילדים קטנים במים, זה היה קצת חמוד וקצת עצוב. כי הם במצב מצוין, יחסית. חלקם מגיעים מהכפרים שסביב השמורה, ורוב הכפרים האלה מאד מאד עניים. הילדים עם בטן נפוחה, יושבים ודגים טרמיטים מהקן עם מקל, רצים לאסוף עטיפות של חטיפים וקליפות של מנגו שמישהו זרק על האדמה.


הבקתות של המתנדבים

הבקתה שלי מבפנים

מטבח, חדר אוכל וסלון :)

שירותים

מקלחת


הסיירים והג'יפ, מחכים לפילים

לין וקלאודיה

סוף סוף, הפילים

קוף חצוף, מחפש שאריות בסיר







יותם (אלוהים יודע מאיפה הוא הביא את השם הזה) מצא גולגולת של קודו

ילדים סביב קן נמלים, אוכלים


מוזונגו מנסים לשאוב מים מהבאר

גילברט החמוד מנסה להראות לי שהוא יודע לשחות. המים בגובה הקרסוליים שלי בערך..

קלאודיה והבנים על האי באגם

נשארתי לישון שם, באכסניה שמנהלת חברה של לין, ובבוקר נסעתי איתה ללילונגווה, בירת מלאווי, לעצירה מנהלתית לצורך הארכת ויזה וסידורים למיניהם. היא ילידת רודזיה (כיום זימבבואה) שמנהלת את המקום הזה כבר 10 שנים, ומארגנת המון המון פרויקטים בכפרים מסביב. בעצם נכון יותר לומר, תומכת. היא מארגנת את התרומות ואת הידע וההכשרה, והפרויקטים מופעלים על ידי מקומיים. יש לה קליניקה ניידת, גן ילדים, קבוצת כדורגל, מין בית מחסה שמעסיק ילדים עם בעיות למיניהן - הם מייצרים מוצרים שונים מחומרים ממוחזרים, כמו לבני-בעירה שמשתמשים בהם במקום עצים, ומוכרים אותם. מדהים כמה אנשים כאלה יש פה.

ועכשיו, בחזרה לדרכים!


מממ, ביי.


9 תגובות:

  1. תמונות מדהימות !!!
    אפילו של הזוחלים :)
    נופר

    השבמחק
  2. תשובות
    1. תודה, שתיכן.
      מה זאת אומרת אפילו של הזוחלים. במיוחד של הזוחלים, לא? :)

      מחק
  3. מרתק ומצחיק כרגיל! והתמונות באמת מקסימות ביחוד כי סוף סוף רואים גם קצת ממך..
    לציין שהלחם שלך מעולה גם בבית..!
    תמשיכי לטייל בכיף.. להתראות בקרוב!
    M&D

    השבמחק
    תשובות
    1. M&D, הא?
      מודה שהצלחתם להצחיק אותי. :)
      ותקשיבי, לחם בתנור אבן זה משהו אחר לגמרי, חייבים לבנות כזה בחצר!! זה עושה קראסט מדהים.

      מחק
  4. מדהים, ליאורי!
    הכתיבה שלך מעוררת המון תחושות ורגשות, והתמונות שלך גורמות לחשק לעוד!
    אגב, אם את יכולה לשים את התמונות באיכות גבוהה יותר כדי שנוכל להנות מהחדות של המצלמה שלך, זה יהיה עוד יותר מדהים ;-)
    תמשיכי כמו שאת!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שוב!
      הבעיה היא שלרוב אני מעלה את התמונות מאינטרנט-קפה מפוקפקים וזה לוקח ה-מון זמן..
      אשתדל, אבל נראה לי שתצטרך לחכות עד שאקפוץ לעיר הקוידש עם הדיסקונקי. (:

      מחק
    2. כן.. תיארתי לעצמי.. במיוחד עכשיו כשהוצאתי זכוכית מגדלת כדי לראות את הכוח(?!) על האבן בים.. וואו!

      מחק
    3. תגיד... אתה יודע שאפשר ללחוץ על התמונות בשביל להגדיל אותן, כן? :O
      שזה עדיין לא מדהים, אבל לפחות לא צריך זכוכית מגדלת..

      מחק