רק תמונות הפעם, כי אני עייפה.
עייפה מ-15 שעות נסיעה אתמול, עייפה מ-7 שעות נסיעה שלשום וריצה בין עשרים אלף סידורים מיד אחריה. וגם קצת, אני מודה, עייפה מהאוכל פה, עייפה מנהגי מוניות ורוכלים שצועקים לי ברחוב "מזונגו! היי! הלו! מאדאם! היי! קאם היר! היי! הלו! האו אר יו? היי! הלו!" (ברצינות אתם לא מבינים שאני מתעלמת?), עייפה מלספר לכל בן אדם ברחוב איך קוראים לי, מאיפה אני, איפה אני ישנה, כמה ימים אני אשאר פה, איפה הייתי קודם, איפה ישנתי שם, אם יש לי ילדים, אם אני נשואה, למה לא, אם אני מתכננת לחזור למלאווי בעתיד, אם אני מאמינה בישו, מה זה יהודים, איך ישראל נראית, למה יש מלחמה - די, באמא שלכם, צאו לי מהחיים. ברור שזה גם נחמד וזה פשוט חלק מהאופי הידידותי שלהם. ו- אל תבינו אותי לא נכון - רוב הזמן אני בעיקר משועשעת מזה, אבל לפעמים זה נהיה יותר-מדי. במיוחד לבנאדם כמוני ששונא שמחטטים לו בחיים. במיוחד כשאני עייפה. מדהים איך שכל הרעיון של פרטיות, של מרחב אישי, זר להם לחלוטין. זה קצת מקסים וקצת בלתי נסבל.
אולי זה סתם כי אני במחזור.
כי דווקא היו לי שבועיים מעולים בצפון מלאווי, פגשתי שוב את מירי וזיו באגם, טיילתי עם מירי אחר כך והיינו בכמה מהמקומות הכי יפים שהייתי בהם במלאווי, וגם היה נחמד לגלות שלא רק שאני לא מרגישה פחות בטוחה מאשר עם רוי, נראה לי שאני אפילו מרגישה יותר בטוחה - כי אני שולטת יותר במצב
ורואה שבעצם הכל סבבה, במקום לסמוך עליו. והאמת, גם כי אני מרגישה יותר בנוח פשוט לצעוק על אנשים שמעצבנים אותי ("טקסי?" "נו" "היי! טקסי?" "נו" "היי! מאדאם! טקסי?" "נו!!!!!!!! נו טקסי!!!!!! דונט ניד טקסי!!!! קרציה!!!!").
ועכשיו אני בלוסקה, זמביה, בדרך לזימבבואה. קצת נבוכה להודות שהעברתי אתמול את רוב היום בקניון (יום א', גשום, בקניון אף אחד לא צועק לך "מזונגו!", ויש קפה ומאפינס טריים וסופר מגניב עם מלא פירות יבשים. והכל נורא יקר, אבל.. נו.. אני עייפה). מקווה להגיע לזימבבואה רעננה יותר.
ואיכשהו יצאו לי הרבה יותר מילים ממה שהתכוונתי. מקווה שזה לא קשקוש מוחלט, אבל אין לי כח לקרוא שוב. אני עייפה, נו.
עייפה מ-15 שעות נסיעה אתמול, עייפה מ-7 שעות נסיעה שלשום וריצה בין עשרים אלף סידורים מיד אחריה. וגם קצת, אני מודה, עייפה מהאוכל פה, עייפה מנהגי מוניות ורוכלים שצועקים לי ברחוב "מזונגו! היי! הלו! מאדאם! היי! קאם היר! היי! הלו! האו אר יו? היי! הלו!" (ברצינות אתם לא מבינים שאני מתעלמת?), עייפה מלספר לכל בן אדם ברחוב איך קוראים לי, מאיפה אני, איפה אני ישנה, כמה ימים אני אשאר פה, איפה הייתי קודם, איפה ישנתי שם, אם יש לי ילדים, אם אני נשואה, למה לא, אם אני מתכננת לחזור למלאווי בעתיד, אם אני מאמינה בישו, מה זה יהודים, איך ישראל נראית, למה יש מלחמה - די, באמא שלכם, צאו לי מהחיים. ברור שזה גם נחמד וזה פשוט חלק מהאופי הידידותי שלהם. ו- אל תבינו אותי לא נכון - רוב הזמן אני בעיקר משועשעת מזה, אבל לפעמים זה נהיה יותר-מדי. במיוחד לבנאדם כמוני ששונא שמחטטים לו בחיים. במיוחד כשאני עייפה. מדהים איך שכל הרעיון של פרטיות, של מרחב אישי, זר להם לחלוטין. זה קצת מקסים וקצת בלתי נסבל.
אולי זה סתם כי אני במחזור.
כי דווקא היו לי שבועיים מעולים בצפון מלאווי, פגשתי שוב את מירי וזיו באגם, טיילתי עם מירי אחר כך והיינו בכמה מהמקומות הכי יפים שהייתי בהם במלאווי, וגם היה נחמד לגלות שלא רק שאני לא מרגישה פחות בטוחה מאשר עם רוי, נראה לי שאני אפילו מרגישה יותר בטוחה - כי אני שולטת יותר במצב
ורואה שבעצם הכל סבבה, במקום לסמוך עליו. והאמת, גם כי אני מרגישה יותר בנוח פשוט לצעוק על אנשים שמעצבנים אותי ("טקסי?" "נו" "היי! טקסי?" "נו" "היי! מאדאם! טקסי?" "נו!!!!!!!! נו טקסי!!!!!! דונט ניד טקסי!!!! קרציה!!!!").
ועכשיו אני בלוסקה, זמביה, בדרך לזימבבואה. קצת נבוכה להודות שהעברתי אתמול את רוב היום בקניון (יום א', גשום, בקניון אף אחד לא צועק לך "מזונגו!", ויש קפה ומאפינס טריים וסופר מגניב עם מלא פירות יבשים. והכל נורא יקר, אבל.. נו.. אני עייפה). מקווה להגיע לזימבבואה רעננה יותר.
ואיכשהו יצאו לי הרבה יותר מילים ממה שהתכוונתי. מקווה שזה לא קשקוש מוחלט, אבל אין לי כח לקרוא שוב. אני עייפה, נו.
 |
| דברים שעושים באגם מלאווי |
 |
| "היי, מה זה, יש שם כוח על הסלע?!" |
 |
| "אוי, כבר לא" |
 |
| Vwaza Marsh Wildlife Reserve |
 |
| פאקינג פיל. מאד מאד קרוב. |
 |
| טרייס הפקחית הקשוחה |
 |
| בדרך לליווינגסטוניה, מקום הזוי למדי |
 |
| Two folks. מוזיאונים באפריקה זה דבר מאד משעשע (ומשעמם). |
 |
| מראה לילדים תמונות שלהם במצלמה. לעולם לא נמאס להם לבקש שיצלמו אותם ואז לראות את התמונה.. |
זה בדרך כלל הולך ככה:
"Give me money"
"No"
"Give me bottle"
"No"
"Give me pencil"
"No!"
"Give me picture"
"OK.."
 |
| Chitimba. מתחרפנים מהמקלות הליכה של מירי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה