התחלה

לא בייתתי זברות ולא נחטפתי על ידי קניבלים¸ פשוט לא היה לי מחשב זמין.
אחרי כמה ימים לא מעניינים במיוחד ביוהנסבורג הלא מעניינת במיוחד, שכרתי רכב עם עוד שתי בחורות ישראליות ונסענו לטייל.
היעד הראשון היה פארק קרוגר, ספארי בנהיגה עצמית. עבור רוב הדרום אפריקאים הלבנים והעשירים זה אומר ג'יפ, קרוואן, והמון ציוד. אנחנו נסענו בסיטרואן C1. היה משעשע.

ראינו, כמובן, המון חיות. אבל אני על זמן מוגבל פה כי כבר תשע וחצי (!!) ואני חייבת ללכת לישון אז רק קצת-

גם יוהנסבורג וגם קרוגר הם לא ממש אפריקה. אבל כשיצאנו מקרוגר בחלק הצפוני של דרום אפריקה, קיבלנו שוק-אפריקה קטן. פתאום, באמת, כפרים קטנים עם בקתות קש ובוץ, תרנגולות מתרוצצות והמוני אנשים הולכים על הכביש. אני בטוחה שזה עוד כלום לעומת ההמשך, ובכל זאת, הופתענו. לקח לנו המון זמן למצוא איפה לישון באותו לילה, ובסוף הצלחנו לשכנע בעל לודג' חביב (השלט אמר big luxury rooms!) שיתן לנו לפתוח אוהל בחצר שלו. כשהוא שמע שאנחנו מישראל, הוא לא היה יכול לסרב. ג'יזס קרייסט וזה. כולם פה נורא מתרגשים מהעניין הזה.

מאז קרו כבר כל מיני דברים, כמו הקרקל שאולי ואולי לא היה הרבה יותר מדי קרוב אלינו כשהלכנו לטייל באיזה קניון (סורי אמא), והפנצ'ר שהרס לנו איזה חצי יום, ו-שכחתי - המצלמה שלי שהפסיקה לעבוד ביום הראשון בקרוגר (הייתי בקרוגר וכל מה שהספקתי לצלם זה צב).

עכשיו אני בסוואזילנד, ממלכה קטנה שהיא כמעט מובלעת בתוך דרום אפריקה. עוד לא הספקנו לראות הרבה, כי נסענו בבוקר למעבר הגבול הקרוב, בקצה דרך מתפתלת במעלה ההרים, החתמנו דרכונים ביציאה, בכניסה, נסענו פנימה, במשך כחצי שעה - ואז גילינו שהדרך היחידה משם בלתי עבירה בעליל לאוטו הפצפון שלנו. הסתובבנו, קנינו לחמניות (מדהימות) כדי להתנחם, וחזרנו אחורה. שוב החתמנו דרכונים וכו' וחזרנו לדרום אפריקה. עשינו עיקוף של בערך 4 שעות, ונכנסנו ממעבר גבול אחר. אחד הימים המתסכלים.

אבל צריך להתרגל לזה, אני מניחה.